פסק-דין בתיק ת"ק 619-07-12

1.         עסקינן בתביעה לפגיעה פיסית ונפשית ודרישה לפיצוי בסך של 10,000 ש"ח.

2.         על פי הנטען בכתב התביעה, התובע הוזמן לבית הכנסת בערב שמחת תורה כאשר במקום נכחו אנשים רבים.

3.         בבואו לברך העוברים ושבים לשלומם, הגיע לנתבע אשר סטר לו בחוזקה וגרם לו צליל עז באוזנו. בנוסף, הנתבע צעק עליו ואמר לו "שאני יכול לעוף מהמקום אם הסטירה לא לרוחי". לאחר ניסיון התנצלות כושל, הציע לו הנתבע אף שיחזיר לו.

4.         באותו רגע חש התובע סערת רגשות, עזב המקום והרגיש מבוכה והשפלה במשך ימים ארוכים.

5.         התובע ניסה לדבר עם הנתבע ואף נעשה ניסיון לפשר בין בביה"ד הרבני, שלא צלח.

6.         הנתבע טוען בכתב הגנתו שהינו שליח חב"ד העוסק בקירוב לבבות. בסערת ריקודים בשמחת תורה משכו חבריו של התובע את התובע לעברו, וכשהוא מקבל את פניו עם המון חום, לחיצת יד ולטיפה חברית ובא לחבקו, התנפל התובע עליו באמרו "תוריד את הידיים שלך ממני" וחולל מהומה קטנה. כעבור שעה של ריקודים התפייסו והתחבקו. בכל האירוע לא הבחינו יותר מששה אנשים.

7.         הנתבע מוסיף וטוען שהוא אינו יודע עד היום מדוע התובע מכפיש את שמו הטוב בפני הרב, מאיים ותובע בבית הדין.

8.         ביום 30.12.12 התנהל דיון בתיק. במהלך הדיון נעשה ניסיון להביא הצדדים לכדי פשרה. למרות שאין זה ממנהגי לציין בפרוטוקול הדיון מי מהצדדים מקבל ו/או מסרב להצעה, אזי במקרה דנא לאחר שהוגשה הצעה שנרשמה בפרוטוקול והצדדים הסכימו לה והנתבע החל לפעול לפיה בפני התובע ובפני ביהמ"ש, חזר בו התובע מהסכמתו. משכך, המשיך הדיון להתנהל בדרך של חקירות וסיכומים קצרים. לעניין אופן התנהלותו של התובע בכל הנוגע להליך הפשרה אשר היה בתיק, אתן את דעתי בהמשך.

9.         טוען התובע שהנתבע סטר לו עד כדי כך ששמע צלצול באזניו.

10.        אין מחלוקת בין הצדדים שהאירוע הנטען אירע במהלך ערב שמחת תורה. כמו כן, לא נטענה כל טענה מצדו של התובע לכך שבינו לבין הנתבע הייתה יריבות ו/או סכסוך קודם אשר בגינו "סטר" לו הנתבע, כטענתו. התובע העיד על כך:

            "הוא סטר לי בחזקה. הוא לא מכיר אותי. אני לא מכיר אותו." (ראה עמ' 1 ש' 12-13 לפרוטוקול).

11.        התובע טוען מחד שהנתבע סטר לו בחזקה. מאידך, טוען הנתבע שאך ליטף את הנתבע ובא לחבקו. הנתבע הוסיף וטען בעדותו:

            "אנו נותנים צ'פחות, מפה ומשם. זו לא מכה. יש שמחה ואהבה. הכל מתוך אהבה. אני אתן סטירה? אני נורמאלי?" (ראה עמ' 2 ש' 1-2 לפרוטוקול).

12.        אף לשיטתו של התובע, במקום היו עדים אשר ראו המקרה והתובע הגיע לבית הכנסת עם חבריו.

13         הלכה היא שהמוציא מחברו עליו הראיה. נטל השכנוע רובץ על בעל הדין אשר טוען טענה המהווה מעילתו, בין אם זו טענה בעלת אופי חיובי ובין אם זו טענה בעלת אופי שלילי. מי שנושא בנטל השכנוע הוא זה שנושא בנטל המשני של הבאת הראיות (ראה ע"א 296/82 ד"ר ישעיה נבנצאל נגד ג'רסי נוקלייאר (פורסם בנבו)).

14.        עוד נקבע, כאשר רמת הוודאות של 2 גרסאות סותרות שמעלים התובע והנתבע הם שקולות, יפעל הספק לחובת התובע (ראה ע"א 8385-09 מועצה מקומית סאג'ר נגד סונול (פורסם בנבו)).

15.        לפניי 2 גרסאות שקולות לעניין נסיבות האירוע, כאשר מחד טוען התובע שקיבל מהנתבע סתירה ומנגד טוען הנתבע שאך ליטף את התובע ובא לחבקו ונתן לו "צ'פחה" מתוך אהבה.

16.        התובע לא תמך את גרסתו בכל ראיה. התובע לא טרח לזמן עדים אשר נכחו באירוע ובאחריותו היה לזמנם מאחר ואלו מכריו וחבריו. הלכה היא שהימנעות מהבאת עד רלוונטי תתפרש לרעת הצד שנמנע מלהביאו (ראה לדוגמא ע"ר 727-91 קבלו נגד ק. שמעון ואח' (פורסם בנבו)).

17.        יתירה מכך, התובע לא תמך את גרסתו בתיעוד רפואי כל שהוא לעניין "הצלצול באזניים".